לפני שלושים שנה, גילו מדענים חור בשכבת האוזון מעל שמי אנטרקטיקה. החור שהגיע בזמנו לממדים של כ-22 מיליון קילומטר רבוע, הלך וגדל עם השנים, הגיע לשיאו בשנת 2000 כשהגיע לגודל של כ-30 מיליון קילומטר רבוע.
אוזון, הינו גז חסר צבע, אשר מתרכז בשכבות גבוהות של האטמוספירה ומגן על כדור הארץ מפני קרינה אולטרה-סגולה מזיקה. קרינה זו מזיקה לכל צורות החיים. חשיפה ממושכת אליה עלולה לגרום לכוויות שמש, לשיעורים גבוהים של סרטן העור ולמחלת קטרקט. בנוסף, קרינה אולטרה-סגולה משבשת את גידולי הצמחים ועשויה לגרום לצמצום התפוקה החקלאית.
החור באוזון הדאיג מדענים ותושבים כאחד והצליח להצמיח את אחד ההסכמים הבינלאומיים המוצלחים ביותר אליו חברו 197 ממדינות העולם. הסכם מונטריאול הוא הסכם בינלאומי המגן על שכבת האוזון, באמצעות הטלת הגבלות על שימוש בחומרים כימיים המפרקים שכבה זו.
הסכם מונטריאול הוא הסכם מדעי נדיר, מכיוון שעשה בדיוק מה שהוא היה אמור לעשות: להתניע את הפעולות לקראת סגירת החור בשכבת האוזון. ממצאים חדשים מראים כי בספטמבר האחרון גודל החור באוזון היה הקטן ביותר שנצפה בעשרות השנים האחרונות. הסיבה להצטמקותו של החור באוזון מיוחסת לשני התרחשויות. האחת, המשך ישיר להסכמים של הסכם מונטריאול והצמצום בשימוש ופליטה לאוויר של כימיקליים מסוכנים אשר גורמים לפירוק שכבת האוזון. והשניה, היא תנאי מזג אוויר אשר היו השנה חמים במיוחד (זאת לאור ההתחממות הגלובלית, שהוא נושא לפוסט אחר…) וסייעו בהדיפת הכימיקלים הקיימים.
השורה התחתונה היא חיובית במיוחד. החור באוזון אשר קטן עם הזמן, הוא דוגמא מצוינת ליכולת של העולם המודרני לחבור יחד, לשתף פעולה ולשמור על העולם.
גודל החור באוזון מעת גילויו ועד עתה. הקווים האפורים מייצגים את השונות בגודל החור באוזון במהלך שנה והנקודות השחורות מייצגות את הממוצע השנתי. השנה (2017), הגודל המקסימלי של החור באוזון נצפה במהלך חודש ספטמבר, והוא הקטן ביותר בשלושים השנה האחרונות.
ולמה אני מספרת לכם על אוזון? כי אוזון הוא לא רק גז חשוב ששומר על העולם. כשאוזון נמצא על פני הארץ ולא למעלה באטמוספירה, הוא עלול להזיק לנו ולסביבה. מחקרים מראים כי אוזון עלול לגרום לבעיות בריאותיות רבות בהן קשיי נשימה, הזדקנות העור, וגירויים בגוף, זאת בנוסף לפגיעה בצמחייה וירידה ביבול. אז בא נשמור את האוזון במקום שבו הוא אמור להיות ובמקום שבו הוא שומר ולא פוגע בנו.