במהלך השריפה הגדולה בחיפה לפני חודש הוכרזו מעל 500 בתים, כבתים אשר אינם ראויים למגורים. מתוכם כ- 100 בתים נשרפו כליל ועוד כ- 1200 בתים נפגעו ברמה פחותה. לאט, לאט, מתחילים בעלי הבתים לחזור לבתים שנפגעו לשפץ ולנקות את מה שניתן ולחזור לחיי השיגרה. אך הנזקים עדיין נוכחים בבתים ובעיקר הריח אשר לא מתפוגג גם אחרי שהחלונות נשארים פתוחים ימים ולילות רבים.
היום הצטרפנו לשלוש בעלי ובעלות בתים שחזרו לגור בבית אבל מודאגים מאד מההשפעות של נשימת החומרים שנשארו באוויר ובחפצים בבית. כל בית ספג פגיעה אחרת וברמת הפגיעה שונה, אך בכל הבתים היה אפשר להריח את ריח הניחוח שהשאירה אחריה השריפה. בבתים עשינו ניטור של פחמן שחור, המזהם הנפוץ ביותר אחרי אירועי שריפות, הנוצר כתוצאה מבעירה לא מושלמת של חומרים שונים. כמו כן ביצענו ניטור של מספר מזהמים גזיים הנחשבים מזהמים סטנדרטיים בעולם. את התוצאות יהיו לנו בעוד מספר ימים, אך בינתיים אני רוצה לשתף אתכם בסיפורים שמאחורי הבתים השרופים. עוד על פחמן שחור ניתן לקרוא כאן
הבית הראשון היה ביתו של יהושע (שם בדוי). יהושע חזר לביתו רק שבוע שעבר, אחרי חודש בבית הוריו יחד עם אישתו ובנו בן השנתיים. הוא עדיין מרגיש את ריח העשן בעיקר בחדר הצידי, הקרוב יותר לאזור השריפה ובו הם מאחסנים את הציוד שטרם הספיקו לנקות, לכבס או לזרוק. הבית עצמו לא נשרף, אך החצר כולתה כליל. המחסן פלסטיק שהיה בחצר התאדה לחלוטין וכל שנותר הם שלדים של שני זוגות אופניים ועגלת שוק. החלון בשרותים היה פתוח בזמן השריפה וגיץ של אש נכנס דרך החלון ושרף חור בספר פתוח. הספר לא התלקח, כנראה תודות לקח שנגמר החמצן ובכך ניצל הבית מהתלקחות.
אחרי הפגישה עם יהושע, הלכנו לבקר את אורלי (שם בדוי) שבבעלותה שני דירות באותו בניין. הבית בו גרה אינו ראוי למגורים, בעיקר בגלל נזקי המים שהותירו גשמי הברכה שבאו לאחר השריפה, חדרו דרך הדירה העליונה בבניין אשר נפגעה קשות והותירה את ביתה של אורלי עם רטיבות קשה וטחב. קשה היה להגיד איזה ריח חריף יותר, ריח הטחב או ריח העשן שחדר דרך חריצי החלונות והתריסים. אורלי עברה לגור בדירתה השניה בבניין, שעד לפני מספר חודשים גר בה בנה. הדירה אמנם לא נפגעה באופן ישיר אך שוב… הריח… הצריבה בגרון… אורלי לפעמים פותחת את כל חלונות ביתה בכדי לאוורר אותו, מסתובבת בבית עם מעיל, אך לשווא. ריח העשן דבק בקירות ובחפצים ואין מנוס.
אין ספק שהנזק הגדול ביותר שראינו היה בבית השלישי, ביתה של ברכה (שם בדוי). כשנכנסנו לביתה, היתה אווירה נעימה וחמימה, תמונות תלויות על הקירות, שטיח ריח נעים. אך הריח הנעים של מטהרי האוויר חיפה למעשה על הריח שאינו יוצא מהבית. החלק הקדמי של הבית נותר מאד דומה לכשהיה אך שני החדרים האחוריים שחורים משחור. פיח בכל מקום, הקירות שחורים. מחדר העבודה לא נותר כלום, שמיים כחולים מעלינו וקרקע שרופה מתחת. בחדרים אלו הריח היה בלתי נסבל ומיהרנו לצאת ולסגור אחרינו את הדלת.
כאמור, תוצאות המדידה יתבהרו בעוד מספר ימים (צפו לפוסט נוסף בנושא…) ואולי יתנו אינדיקציה לרמות הפחמן השחור בבתים. חשוב לזכור שהאף שלנו הוא מכשיר המדידה הרגיש ביותר, יתכן מאד שרמות הזיהום נמוכות מידי בשביל לזהות עם המכשור הקיים ברשותנו, אשר לו מגבלות זיהוי בריכוזים נמוכים. ישנם כמובן חומרים נוספים אשר יכולים להימצא באוויר, אשר להם אין ברשותנו אמצעים לניטור. אבל עשינו כאן ניסיון ראשוני ועכשיו נראה מה יש למדע להציע.